דרגון-סיטר/ שומרת הדרקונים- פרק ראשון

היא ישבה על הצוק , הנה התחיל עוד בוקר במשמרת.
היא דישדשה בתיק ולאחר מספר שניות שלפה משם ספר בכריכת בד, הניחה אותו על ברכייה וחיפשה אחרי הסימון בו הפסיקה פעם קודמת.
"מאלו" התרפק על ידה, הוא היה עוד צעיר מידי מכדי לעוף עם האחרים ובכל אופן נראה שנהנה יותר לישון.
היא גירדה את בטנו בידה שלא אחזה בספר,הוא פיהק פיהוק קטן וחזר לישון. שני הדרקונים האחרים התעופפו במעגלים צוללים ועולים, מתגרים,מותחים את כנפיהם בטיסת הבוקר.
היא אהבה את הצוק הזה, הוא היה יותר מרוחק משאר האזורים ומבודד. הדרגון סיטרים האחרים העדיפו אזורים כמו העמק השטוח או "גבעות הגרין" שלא היו גבוהות במיוחד, חלקם בחרו באזור הצפוני שהיה עתיר באגמים ועצים ירוקים.
אך היא העדיפה את הצוקים המחודדים, אמנם הדרך לכאן הייתה יותר מורכבת וארוכה אבל היא אהבה את הנוף ויותר מזה אהבה את השקט. האזור היה שלה ושל הדרקונים, המפלט הפרטי שלה.
היא שקעה חזרה בספר ומידי פעם הרימה עינייה כדי לעקוב אחר הדרקונים.

הוא הגיע משום מקום, דרקון שחור עם קסקסים מבריקים שניצנצו באור השמש. הוא צלל אחרי הדרקונים שלה, מבריח אותם לצוקים הצדדים כשהוא שולט בדומננטיות במרחב האוויר ואז יורק להבה של אש בהתרסה.
היא התרגזה, היכן המטפל שלו...
ואז ראתה אותו, עומד על הצוק המקביל לשלה בוהה באופק.
היא נעמדה והוא הפנה את מבטו, עינהם נפגשו.

האיור הזה התחיל כרעיון לסיפור 

הדינוזאור הטוב

שהתכוננתי לצפות לראשונה ב"דינוזאור הטוב", לא אשקר באתי עם מספר דעות קדומות ורעיון כללי בראש, ציפתי לסרט ביוגרפי חמדמד שעוקב אחרי דינוזאור ובן ליוויתו האדם בתקופה פרי היסטורית אולי בתוספת מספר שירים עליזים ברקע, והנה לכם מחזמר סגנון דיסני שנועד לרצות את קהל הילדים הצעיר.
But I was wrong, o so wotng -]
אתחיל ואומר שזה לא סרט שהייתי ממליצה לילדים מתחת לגיל 10, יש מספר קטעים בעלילה מאוד דרמטיים שעוסקים באובדן ויכול להיות שחלק מההורים לא ימצאו אותם "קלילים" מספיק לנפשם העדינה של ילדהם. (+ תביאו טישו והרבה)

האנימצייה עצמה יפהפייה והרבה פעמים משולבת עם נופים שנראים ריאלסטים לחלוטין כיאה לפיקסאר שתמיד לוקחים את האנימצייה שלהם לקצה ומפתיעים עם חידושים שלא נראו קודם.
העיצוב דמות של הדינוזארים הוא מאוד "קארטוני" מאופיין בצבעי ירוק מעט זרחניים ובאמת נראה קצת תלוש מהרקע אבל יכול להיות שאלו בדיוק היו המניעים של דיסני, בשביל ליצור הבדלה מוחלטת בין הדמויות לרקע או כי דמויות חמודות מוכרות יותר, כך או כך לי אישית זה לא הפריע להנאה מהסרט ותמיד נתתי יותר חשיבות לדיאלוגים והעלילה מאשר לנראות.

ועכשיו לעלילה, הסיפור מתקיים בתקופה בה המטאור שאמור היה לפגוע בכדה"א ולהכחיד את כל הדינוזארים סוטה ממסלולו ומחמיץ אותו מה שמאפשר לדינוזארים להמשיך להתקיים.
הדינוזארים עצמם מאופיינים בתכונות אנושיות, באינטלגנצייה גבוהה בה הצמחוניים שבהם הם סוג של "איכרים" עובדי אדמה בעוד הטורפים הם מגדלי עדרים קשוחים עם מנטליות של קאבויים.
בעוד הדינוזארים מפותחים אינטלקטואלית, בעלי בינה המאפשרת להם לתקשר באמצעים מילולים בני האדם הנמצאים בתקופה הניאנדרטילת, הרבה פחות מפותחים, מאוד פרימטיבים וחלקם עם תכונות כלביות. כגון "ספוט" חברו האנושי למסע של "ארלו" המאופיין בקריטריונים כלביים, מה שעושה אותו מקסים, מצחיק, נאיבי ושובה לב.
כל בעל כלבים יוכל להזדהות עם אחד או יותר מההבעות&התגובות של "ספוט".

יש הרבה קווי עלילה דומים לסרטים אחרים של דיסני בהם ההורה מת בנסיבות טראגיות וכעת על הפרוטגניסט למצוא את דרכו הביתה תוך שהוא עובר מסע של התפתחות והתבגרות אישית או אפילו מ"דמבו" בו עקב צריכה של נוזל או מאכל הדמויות צוללות לעולם סוראליסטי של הזיות כאלו לקחו מנת "סלבדור דאלי".

למרות שהעלילה אולי לא מקורית ביסודה, התפאורה והכתיבה מספיק טובים מה שמאפשר לנו לעצום עין לגבי קווי הדימיון לסרטים אחרים ופשוט להנות מהסרט.

זה סיפור שלוקח אותנו למסע מרהיב, של התבגרות וחברות בין דינוזאור לאדם או בהאנשה בין אדם לכלב,
חלקו משעשע, חלקו עתיר סטריוטיפים (בעיקר בסצנות עם דמויות הטי רקס ) חלקו אכזרי נטול פילטרים (דוגמת הסצנה בו ה"פטרוזאורים" קורעים לגזרים וטורפים דביבון מסכן שנפל לידהם) וחלקו עצוב וסוחט דמעות בסצנות שכתובות כל כך טוב שכמעט ולא דורשות מילים.
בהחלט ממליצה לראות

"Life is strange" review

החיים הם מוזרים, משחק שמשחק עם מערכת הערכים והמוסר.

לאלו מכם שראו את הסרט "אפקט הפרפר" (סרט נהדר שמבוסס על תאוריית הכאוס או בשמה היותר פואטי "אפקט הפרפר" המתארת כיצד פעולה שנראית מינורית וחסרת חשיבות כגון משק כנפי פרפר עשוייה ליצור שינויים קטנים באטמוספירה שבסופו של דבר יגרמו לשינויים בקנה מידה גדול כמו הופעת סופת טורנדו) המשחק עצמו הרגיש כאלו אנחנו נמצאים בסרט דומה בתפקיד הראשי של "אשטון קוצ'ר".

Max as Ashton kutcher

they even have a sense in a dinner, coincidence I think not..

המשחק עצמו מחולק ל-5 חלקים או פרקים כפי שיוצרי המשחק בחרו להגדיר אותם כנראה כדי להקנות למשחק תחושה של סדרת דרמה ומתח.

הפרוטגנסטית במשחק היא "מקסין קולפיד", או כפי שהיא מעדיפה שיכנו אותו "מקס".
בפרק הראשון מקס מגלה שיש לה את הכוח לעוות את הזמן ולעשות בו מניפולציות כרצונה, היא וחברתה הטובה "קלואי" מנצלות את הכוח הזה כדי לחשוף את האמת סביב העדרותה המסתורית של בחורה בשם "רייצ'ל" ושאר אירועים משונים שקורים בעיירה "ארקדייה ביי".

בלי לעשות ספויילרים שיקלקלו לשחקן את החוויה אומר שהעלילה כתובה בצורה מבריקה עם טוויסטים שישאירו אתכם פעורי פה, מגוון רחב של דמויות אשר איתם אתם יכולים לנהל אינטראקצייה גם על מנת לחשוף מידע שיעזור לכם בהמשך וגם סתם על מנת לקבל רובד נוסף על הדמויות ועל העיר מה שהופך אותן מסתם שחקני רקע לדמויות עם עומק ומאפייני אישיות יחודיים.
הגרפיקה עשירה ועמוסת פרטים שגם כאן עם רובם תהיה לכם אינטרקצייה, העיצוב מאופיין בסטייל יחודי שנראה כמו שרבוט ידני בעט לבן, לצערי החלק של התמונות נראה לרוב כמו כתמי צבע שנעשו בחיפזון,
המוזיקה שמלווה את כל המשחק היא נפלאה ואני עצמי "שאלתי" חלק מהשירים לפלייסט האישי שלי.
חלק אחד זכור לי במיוחד, בחדר של קלואי בו הייתה לי/למקס האפשרות לבחור את המוזיקה מהמערכת דיסקים והופיעה שם האפשרות "Angus & Julia", ממש התלהבתי כי הרגשתי שאני וקלואי חולקות אותו טעם במוזיקה (זה זוג יוצרים שאני אישית מאוד אוהבת).

החדר של קלואי

הנקודה הכי שלילית במשחק שלצערי היא גם כה מהותית שמשאירה את השחקן עם תחושת החמצה ופיספוס הוא חלק הבחירה הסופי.
בתחילת כל פרק מופיע הטקסט

"Life is strange is a story based games that features player choice, the consequences of all your game actions and decisions will impact the past, present and future. choose wisely.."

 הם מציינים שזהו משחק שתלוי בהחלטת השחקן ובבחירותיו כדי להדגיש שיש כובד משקל לבחירות בהשתלשות האירועים בטווח הארוך.
בהסתמך על ההצהרה הזו ההחלטות שמקס מקבלת כדי לרדת לשורש העניין לחשוף את האמת ולשנות אירועים שקרו צריכות להיות הרות גורל ולהשפיע על הכרוניקה של כל המשחק עד לתוצאה הסופית אבל הן תקפות רק לאותו הפרק! ולצערי זו בדיוק הבעיה והנק' הכי חלשה במשחק. עד סיום המשחק אנחנו מבינים שהבחירות לא באמת רלוונטיות לחלק הסופי והמשמעותי של המשחק ואין ביכולתנו לשנות בין שתי האופציות היחידות שמסופקות.
כאן נכנסת לפעולה מערכת המוסר שלכם, כי יש שיגידו שאין באמת בחירה טובה ושני הסופים איומיים, אבל אני מעדיפה לראות את זה שאין באמת דבר כזה כטוב או רע, לכל החלטה יש השלכות לשני הכיוונים הכל תלוי בעיניי המתבונן.
בסופו של דבר נתתי למשחק 8.5
למרות המחסור בסיומות יותר מגוונת שבאמת תלויות בבחירת השחקן לעורך כל העלילה יש בו הרבה חלקים חיוביים, נרטיב מעולה, מוזיקה משובחת וסיפור שישאיר אתכם דבוקים למסך גם שתקבלו מיגרנה (תלת מימד עושה לי בחילה רצינית אבל בפרק 5 נשארתי עד הסוף עד שכמעט הקאתי).
אז רוצו לנסות
וספרו לי על איזה בחירה אתם הלכתם, אולי יש לנו בחירת מוסר דומה ^.~

Armikrog,TskTsk Tsk..

בתור מעריצה של "Earthworm Jim"  פרי יצירתו הגאוני  "Doug TenNapel" מי שהביא לנו גם את המשחק עם ניחוח החימר  -"The Neverhood", מאוד ציפתי למשחק החדש "Armikrog" שמומן ע"י גיוס המונים בקיקסטארטר.

Armikrog שרק הטריילר שלו העלה ריח נוסטלגי ואולי בשל כך יצר גם הטעייה ואכזבה גדולה לתומכים שציפו למשחק שיתעלה או לפחות יישמר את רוח ה Neverhood ובמקום זאת קיבלו משחק בינוני ולא ממצה עם ריח של פרי בוסר שלא הבשיל.
לצערי במשחק הזה השלם לא עולה על סך חלקיו, בעוד הדמויות והגרפיקה העשויים מחימר מקסימים ועתירי פרטים, המשחק עמוס באגים (דוגמת הטקסט הנעלם במסך הפתיחה ועד לסמן עכבר סטטי שמקשה על השחקן לדעת עם אילו פריטים יש אינטראקציה אפשרית).
נראה כי היוצר הקדיש את מירב הזמן בפיסול אלמנטים בחימר ויצירת התפאורה (דבר שבהחלט מודגש ומוערך) אך לא מספיק זמן בפיתוח העלילה והדמויות.
העלילה שעוקבת אחרי "טומינאט" חוקר חלל שמלווה בכלבו המדבר (בתור כלב בעל כישורי דיבור היו צריכים לתת לו יותר טקסט!) המתרסקים על כוכב בשם "ספירו 5" ונתקעים בתוך מצודה משונה כאשר הם צריכים לשוטט ולפתור פאזלים כדי למצוא את דרכם החוצה.
במהלך השיטוט (זהירות ספויילר אבל הוא דרוש בשביל להבהיר את הנקודה הבאה) הצמד שלנו מוצא תינוק ואחת המשימות שמוטלות עלינו כדי להרגיע את אותו יצור קולני זה לארגן בצורה נכונה מובייל מנגן של בובות, הדרך היחידה לדעת אם צדקת בארגון היא דרך של ניסוי ותהייה בא השחקן צריך לשמוע בלופ מלודיה מרגיזה שהולחנה ע"י השטן עם צרחות תינוק ברקע שמחדירות בך חשק עז לתלוש את הספיקרים או לתקוע מקלות אוזניים עמוק בעור התוף .
אין כל דרך הגיונית או מחוכמת לפתור את המשימה או היגיון מאחורי הסיבה (הכנראה סדיסטית של היוצר) שהטיל אותה על השחקן כאקט אכזרי ואולי לצמצום הילודה.

מתקן שטני

בנוסף לנרטיב הפשטני של המשחק יש חסך אדיר בהומור ודיאלוגים ומשך המשחק קצר בצורה שמשאירה אותך עם פה פעור ושאלה מרחפת, זהו זה? זה באמת נגמר? Wth?  ... עם סוף פתוח ולא מספק (למען מי שבכל זאת יחליט לצאת למסע הקצרצר -בערך 3 שעות משחק, לא אעשה ספוילרים)
לצערי Armikrog נראה יותר כמו פרק בעלילה של סדרה מאשר סרט באורך מלא.
השחקני דיבוב נפלאים וחבל שלא נתנו להם עוד כמה טקסטים לעבוד איתם, הדיאלוג בין "טומינאט" ל"ביקביק" הכלב מסתכם ב5 שורות ובקושי שופך אור על אישיות הדמויות, עלילת רקע או מוסיף איזושהי אתנחתא קומית שכל כך נדרשת במשחק שמגדיר את עצמו כ"משחק הרפתקה קומי".
הקטעי מוזיקה (פרט למלודיה השטנית) הם יחודיים ובהחלט ינעמו לאוזן של מי שאהב את הפס קול הביזארי והממכר של The neverhood; הם מגיעים מאותו יוצר.*hint
לסיכום הייתי נותנת לו 4 (זה היה 3 אך הוא קיבל נק' נחומים בגלל קשרי משפחה עם ה Neverhood) הניקוד הוא בשל היותי חובבת סטופ מויישן ומאוד נדיר לראות טכניקה כזו מיושמת במשחקי מחשב + הגרפיקה מקסימה והרקעים צבעוניים ומהפנטים ומעבירים תחושה של ילדות ונוסטלגיה וגעגועים למשחקים בפלסטלינה.
למי שעוד לא שיחק ב The neverhood אמליץ לדלג על המשחק הזה וללכת להתנסות ב"דבר האמיתי", (שעות ביזאריות, מצחיקות, מסקרנות ולעיתים אף מייגעות-מסדרון באורך הגלות mark my words מובטחות)
ולמי שכבר התנסה ובהלך רוח נוסטלגי ממש רוצה לתת למשחק צ'אנס אמליץ לא לבוא עם רף ציפיות (או ציפיות בכלל)
Have Fun