לפני יומיים יצא לי לברוח לאסקפיזם קצר באולם הקולנוע ולצפות באחד הג'אנרים האהובים עליי, סרטי אנימצייה.
בתור פריקית גדולה של סרטי אנימצייה המתנתי לסרט הזה עוד מהטריילר הראשון שלו שנפלט ליוטיוב וסוף סוף זכיתי לראות את הסרט היפהפה "הקול בראש" או בשמו הלועזי והרשמי "inside out".
הסרט מביא את סיפורה של ריילי, ילדה בת 11 העוברת לעיר חדשה ומתמקד באותו איבר מקסים, מורכב ומסתורי, ה"מוח" שלה.
הסרט ממחיש בצורה ויזואלית את אותן חמשת הרגשות העיקריים האחראים על כל תהליך קבלת ההחלטות של ריילי.
הקונספט של קבוצת רגשות אינדיבידואלים החיה ב"מפקדה" (שלרוב מצוייה במוח) מצויידות בלוח בקרה הוא לא חדשני וכבר נעשו הרבה סרטים וסרטונים בהשראתו.
החלק הכה מקסים ומיוחד בסרט הזה שהוא מצליח להראות בצורה כה ויזואלית, רווגונית ומותחכמת את התהליכים שמתרחשים אצלנו בראש: מהזכרונות (לטווח הארוך והקצר),חלומות, תת מודע וארגון המידע בתאים בזמן שינה וגם על הדרך בה הזכרונות שלנו הקרויים בסרט "זכונות ליבה" משפיעים על האישיות שלנו.
בנוסף הוא גם נוגע בחלק עמוק המתאר את הרגע בו אנחנו מתנתקים מהרגשות שלנו ונהפכים אפטתיים.
כצפוי מסרט העוסק ברגשות הוא ישחק על כל מנעד הרגשות שלכם ויביא אתכם לתגובות אמוצינליות מוחצנות בטווח של כל 10 דקות (רצוי להצטייד בקלינקס).
הסרט אמנם מצטייר כ"סרט ילדים" כמו רוב סרטי האנימצייה שהחברה אוהבת לקטלג אוטומטית כילדותיים ולשייך לגיל הצעיר, סטריוטיפ מצער המשפיע על רוב סרטי האנימצייה המקסימים שיש שם בחוץ שנכתבנו ע"י כותבים כה מבריקים ומקוריים ומתאימים לקהל הרחב ולא רק לכאלו שהרגע נגמלו מחיתולים.
גם "הקול בראש" מתאפיין באותו נרטיב מבריק ובוגר ובהחלט אחד הסרטים היצרתיים והמקוריים שפיקסאר הוציאה לאחרונה מה שמצליח לנער אותם מאבק הבינוניות שעיטר את הסרטים הקודמים שלהם (מכוניות I stop counting... ומפלצות בע"מ אוניברסיטה) ומחזיר להם את אותו ניצוץ קסום שאפיין אותם בתחילת דרכם. הסרט ממולץ בחום לילדים ומבוגרים כאחד ולאלו שמובכים מללכת לסרט אנימצייה בלי ליווי זאטוט הייתי ממליצה לקחת אחים קטנים, אחיינים או כל ילד אקראי שתמצאו ברחוב, ברשות ההורים כמובן.
בהחלט סרט ששווה צפייה בקולנוע וצפייה חוזרת בפרט.
נ.ב
גם הסרטון אנימצייה הקצרצר המגיע לפני הסרט הראשי לו אני נוטה לקרוא "פנינת אנימצייה" או "אפריטיף אינמטיבי" בהחלט נותן תגמול ראוי לכרטיס הסרט.
הסרטון הקרוי "Lava" עוסק באהבתו הנכזבת של הר געש בודד המצוי על אי בלב ים והמוזיקה המלווה את הסרטון מזכירה מעט "Somewhere over the Rainbow" שלIsrael "IZ" Kamakawiwo
אמנם נושא הסרטון קצת נדוש אבל עיצוב הדמויות, ההבעות והאפקטים הויזואליים המתארים את איתני הטבע כה מרשימים וריאלסטים שאי אפשר לא להתמוגג מהסרטון. (ידרש שימוש בטישו גם במהלך הצפייה בסרטון הזה)
צפייה נעימה
בתור פריקית גדולה של סרטי אנימצייה המתנתי לסרט הזה עוד מהטריילר הראשון שלו שנפלט ליוטיוב וסוף סוף זכיתי לראות את הסרט היפהפה "הקול בראש" או בשמו הלועזי והרשמי "inside out".
הסרט מביא את סיפורה של ריילי, ילדה בת 11 העוברת לעיר חדשה ומתמקד באותו איבר מקסים, מורכב ומסתורי, ה"מוח" שלה.
הסרט ממחיש בצורה ויזואלית את אותן חמשת הרגשות העיקריים האחראים על כל תהליך קבלת ההחלטות של ריילי.
הקונספט של קבוצת רגשות אינדיבידואלים החיה ב"מפקדה" (שלרוב מצוייה במוח) מצויידות בלוח בקרה הוא לא חדשני וכבר נעשו הרבה סרטים וסרטונים בהשראתו.
החלק הכה מקסים ומיוחד בסרט הזה שהוא מצליח להראות בצורה כה ויזואלית, רווגונית ומותחכמת את התהליכים שמתרחשים אצלנו בראש: מהזכרונות (לטווח הארוך והקצר),חלומות, תת מודע וארגון המידע בתאים בזמן שינה וגם על הדרך בה הזכרונות שלנו הקרויים בסרט "זכונות ליבה" משפיעים על האישיות שלנו.
בנוסף הוא גם נוגע בחלק עמוק המתאר את הרגע בו אנחנו מתנתקים מהרגשות שלנו ונהפכים אפטתיים.
כצפוי מסרט העוסק ברגשות הוא ישחק על כל מנעד הרגשות שלכם ויביא אתכם לתגובות אמוצינליות מוחצנות בטווח של כל 10 דקות (רצוי להצטייד בקלינקס).
הסרט אמנם מצטייר כ"סרט ילדים" כמו רוב סרטי האנימצייה שהחברה אוהבת לקטלג אוטומטית כילדותיים ולשייך לגיל הצעיר, סטריוטיפ מצער המשפיע על רוב סרטי האנימצייה המקסימים שיש שם בחוץ שנכתבנו ע"י כותבים כה מבריקים ומקוריים ומתאימים לקהל הרחב ולא רק לכאלו שהרגע נגמלו מחיתולים.
גם "הקול בראש" מתאפיין באותו נרטיב מבריק ובוגר ובהחלט אחד הסרטים היצרתיים והמקוריים שפיקסאר הוציאה לאחרונה מה שמצליח לנער אותם מאבק הבינוניות שעיטר את הסרטים הקודמים שלהם (מכוניות I stop counting... ומפלצות בע"מ אוניברסיטה) ומחזיר להם את אותו ניצוץ קסום שאפיין אותם בתחילת דרכם. הסרט ממולץ בחום לילדים ומבוגרים כאחד ולאלו שמובכים מללכת לסרט אנימצייה בלי ליווי זאטוט הייתי ממליצה לקחת אחים קטנים, אחיינים או כל ילד אקראי שתמצאו ברחוב, ברשות ההורים כמובן.
בהחלט סרט ששווה צפייה בקולנוע וצפייה חוזרת בפרט.
נ.ב
גם הסרטון אנימצייה הקצרצר המגיע לפני הסרט הראשי לו אני נוטה לקרוא "פנינת אנימצייה" או "אפריטיף אינמטיבי" בהחלט נותן תגמול ראוי לכרטיס הסרט.
הסרטון הקרוי "Lava" עוסק באהבתו הנכזבת של הר געש בודד המצוי על אי בלב ים והמוזיקה המלווה את הסרטון מזכירה מעט "Somewhere over the Rainbow" שלIsrael "IZ" Kamakawiwo
אמנם נושא הסרטון קצת נדוש אבל עיצוב הדמויות, ההבעות והאפקטים הויזואליים המתארים את איתני הטבע כה מרשימים וריאלסטים שאי אפשר לא להתמוגג מהסרטון. (ידרש שימוש בטישו גם במהלך הצפייה בסרטון הזה)
צפייה נעימה
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה